שתיית מים ביום כיפור

0
238

שו”ת ציץ אליעזר חלק כ סימן כד
בדברי ההלכות קטנות בשותה מים ביום הכפורים
ב”ה. יום א’ כ”ח תשרי תשנ”ג. ירושלים עיה”ק תובב”א
למכובדי הגדול הרופא המהולל דגמיר וסביר היו”ש פרופ’ ד”ר אברהם סופר אברהם נ”י. שלום וישע רב
בביקור חג העלה כבו’ הנושא בנוגע לחולה הזקוק לבלוע כדורים ביוהכ”פ ואשר אי אפשר לו לבלוע אותם בלי שתיה ולו פחות מהשיעור, והצבעתי לו על המדובר בספרי שו”ת צ”א ח”י סימן כ”ה פרק כ”ב אודות לקיחת תרופות ביוהכ”פ ויתר תעניות לחולה שא”ב סכנה ולמיחושים קשים, נוסף לכך אמרתי לו כי בספר הלכות קטנות למהר”י חגיז ז”ל נוטה לסבור כי בשתית מים ביוה”כ אין חיוב כרת מכיון דלא זיין, וכי אבל גם הרבה חולקים עליו.

כעת בפגישתנו הנוספת אמר לי כבו’ כי אכן מצא שכותב בכזאת ההלכות קטנות (ח”ב סי’ רפ”ב – רפ”ד), אבל חיפש מי מהחולקים עליו ולא מצא, וביקשני לברר לו זאת.

והנה, ראשית, בההוצאה של הלק”ט בקראקא בשנת תרנ”ז, כבר מזכירים מזה המו”ל וכותבים במפתחות על סי’ זה וז”ל: ד’ המחבר אינם רק לפלפולא בעלמא, ועי’ בס’ שער הזקנים שתמה על תשובה זו והעלה בראיות ברורות שאין לסמוך ע”ז עכ”ל.

שנית, כבר מזכיר מזה גם השדי חמד במערכת יוהכ”פ סימן ג’ אות ז’, ומוסיף ומביא גם מספר דברי מנחם שמעתיק מספר אדרת אליהו שכתב על ההלק”ט דישתקע הדבר ולא יאמר, וכן מביא מהפחד יצחק שג”כ השיג ע”ז, וכתב שגם ההלק”ט לא החליט לומר כן, ומוסיף השד”ח וכותב: “ועל כל פנים איך שתהיה סברת הלק”ט כבר כתבו הרבנים הנ”ל דאין מקום לסתפק בזה ומים שוו לשאר משקים והשותה מים חייב כרת כמו בשאר משקים”.

וכתב מזה השד”ח (כפי שמציין) גם בכללים מערכת ע’ אות ס”ט. ושם כותב דספר אדרת אליהו (שמציין אליו הדבר מנחם) אינם אצלו לראות דב”ק.

והנה לפני נמצא הספר אדרת אליהו, וזל”ק: הנה ראיתי בספר הלק”ט שכתב דבשתיית מים ביוה”כ ליכא חיוב כרת דהמים אינן אלא להשקיט כח חמימות המאכל, והאריך בזה שלא עפ”י מדותיו כמו שיע”ש, ואני בעניי אמינא ישתקע הדבר והס כי לא להזכיר דאין לך חיוב כרת כמו במים ולא הוצרכו לבארו גדולי הפוסקים מרוב פשיטותו והרי אמרו השותה משקים הראוים לשתיית אדם חייב ומים אין ספק דראויים הם לשתיית אדם, ובגמ’ מעטי’ מלישנא דמתני’ דקתני משקים הראוים, הא חומץ פטור, ולא אמרו הא מים פטור, וזה פשוט מאד לע”ד ואין צורך להאריך בו, ומהרה יבנה בהמ”ק ומי ששותה מים ביוה”כ בשוגג מחייבינן ליה קרבן חטאת בלי שום ספק עכ”ל האדרת אליהו.

כן בקודש ראיתי בספר יפה ללב להגר”י פלאג’י ז”ל בח”ב או”ח סימן תרי”א שמאריך ג”כ לסתור דברי ההלק”ט ומסיים וכותב וז”ל: וכבר ראיתי לשני שרי צבאות ישראל הרב אדרת אליהו ישראל בדמ”ח סע”ב, והרב משה ידבר ה’ יוה”כ סי’ ג’ ס”ז ע”ב, אב ובנו שראו את דברי הלק”ט וישיגו אותו כאשר עם לבבי, והתימא על הרב יד אהרן שהזכירו ולא נתעורר בו עכ”ל.

ומדברי היפה ללב נלמד שגם דעת אביו הגאון הגר”ח פלאג’י ז”ל בכזאת שכותב בספרו רוח חיים או”ח סי’ תרי”א שהשקלא וטריא שלו על הס’ הלק”ט נשרף ושעתה ראה מ”ש בזה בס’ משה ידבר ס’ ג’ ד”ז ע”ב ושכמדומה דהוא ככל שהי’ כתוב אצלו ע”ש, והרי המשה ידבר משיג בדבריו על ההלק”ט וכנ”ז בס’ יפה ללב.

כן יעוין בספר יד דוד (זינצהיים) על יומא ד’ ע”ו ע”א (שמציין אליו השד”ח שם) שכותב וז”ל: עיין בהלק”ט ח”ב סי’ רפ”ב ורפ”ד דרוצה לחלק דדוקא שתיית יין ושאר משקים בכלל אכילה ולא שתיית מים דאפשר דאינו חייב כרת, ואחר המחילה רבה דבריו לא נהירין ואין מקום להאריך בזה עכ”ל.

ובחריפות יותר גדולה ראיתי שכותב בזה בספר שו”ת מחנה חיים (סופר) חאו”ח ח”ג סימן מ”ה, הוא מעתיק דברי ההלק”ט ומשיג וכותב וז”ל: וחלילה וחלילה שיאמר כן להלכה למעשה, דדוקא בעירוב דתלי’ במקום דאדם מניח מזונותיו שם דירתו א”כ צריך להיות דבר משביע לפי שעה עכ”פ ומים אינם משביעין, אבל ביוה”כ לא צריך שובע רק יתיבי דעתיה עכ”ל.

ועד אחרון אני בא לספר שו”ת מנחת אלעזר ח”ד סימן נ”ח שמרבה להשיב ע”ד ההלק”ט מבחינת הדין ומבחינת המציאות (וכן ע”ד ספר דברי יוסף [שווארץ] שבנה דייק על דבריו) ומסיק כי השותה מים ביוה”כ חייב כרת בלי ספק עיין שם.

והעולה על כולנה בחריפות ואזהרתו בזה הוא הספר אדרת אליהו וכנז”ל.

בכבוד רב ובהערצה אליעזר יהודא וולדינברג