Selichos Before Chatzos

0
185

What is better – to say selichos before Chatzos or not to say them at all?

Rav Moshe – better say. Rav Ovadiah – better not:-). [But you can say it during the next day].

 

שו”ת יחוה דעת חלק א סימן מו
שאלה: מי שאינו יכול לקום באשמורת הבוקר לומר סליחות בכל ימי חודש אלול, האם רשאי להצטרף למנין האומרים סליחות בתחילת הלילה?

תשובה: הנה טעם המנהג שנהגו לומר סליחות דוקא באשמורת הבוקר ולא בתחילת הלילה, הוא על פי מה שמבואר בזוהר הקדוש פר’ חיי שרה (דף קל”ב ע”ב): שמשעות הבוקר מתעוררים חסדים בעולם, כפי שנאמר יומם יצוה ה’ חסדו. ואילו משעת מנחה עד חצות הלילה מתעוררים מדות הדין, ולכן בענין חורבן בית המקדש נאמר: אוי לנו כי פנה יום כי ינטו צללי ערב, פנה היום שהוא מדת החסד, ומעת שנטו צללי ערב התעוררו הגבורות והדינים בעולם עד שגרמו לחורבן. אולם משעת חצות לילה מתעוררים שוב החסדים ומדות הרחמים, ולכן נעים זמירות ישראל דוד המלך, אמר: חצות לילה אקום להודות לך, שהיה קם בשירות ותשבחות ומזמורי תהילים להשי”ת, וכן אמר: ובלילה שירה עמי. וראה עוד בזוהר הקדוש פר’ יתרו (דף פ”ח סע”ב). גם רבינו האר”י בספר שער המצוות (פר’ ואתחנן), הזכיר מענין התגברות הדינים בלילה. וכן כתב מרן החיד”א בברכי יוסף או”ח (סי’ רל”ו סק”א). ובשו”ת חיים שאל ח”ב (סי’ כ”ה). ולכן אין ראוי לומר סליחות בתחילת הלילה, שהוא זמן התגברות מדות הדין. וכן כתב רבינו האר”י בספר שער הכוונות (דרוש א’ של ערבית, דף נ”ב ע”ד) בזו הלשון: ודע שבחצות הלילה הראשון אין לומר כלל שום סליחות ולא להזכיר י”ג מדות ע”כ. והגאון המקובל רבי משה זכות בתשובה (סי’ ל’), הסביר הדברים ביתר שאת ובטוב טעם ודעת, על פי הקבלה, ושלל בכל תוקף את אמירת הסליחות בחצי הראשון של הלילה, כי אז הוא עת התגברות הדינים, מדבר באופל יהלוך, ובהזכרת הסליחות וי”ג מדות הרחמים של ויעבור, באותה שעה אנו נראים כמתגרים בהם ומבקשים למנוע פעולתם, ומעוררים קנאה מכחות הדין נגדנו, ונמצאנו משיגים מטרה הפוכה, וכל מי שיש לו מושג מתורת הח”ן, יודע ומבין שהעושה כן בשעות הלילה הוא קרוב להיות מקצץ בנטיעות, ולכן אין לומר סליחות אלא או ביום או באשמורת הבוקר מחצות הלילה ואילך, שנאמר, יומם יצוה ה’ חסדו. ועל ידי סליחות וי”ג מדות הרחמים, זוכים לשפע חסדי ה’ שיכנס לנו לפנים משורת הדין, וכן פשט המנהג בכל תפוצות ישראל לומר הסליחות באשמורת הבוקר. ולכן המנהג שנהגו בקצת מקומות לומר סליחות בתחילת הלילה הוא מנהג רע ומר, ישתקע הדבר ולא יאמר, וראוי לגדולי הדור לגעור בהם ולבטל מנהגם, כי מנהגם זה בטעות יסודו ואין לו משען ומשענה. וכל מארי דרזין המחזיקים במעוז תורת הקבלה אוסרים אותו בהחלט, ועל פיהם יקום דבר, כי רוח ה’ דבר בם ומלתו על לשונם עכת”ד. וכן פסק המגן אברהם (בסימן תקס”ה סק”ה) בשם האר”י ז”ל, שאין לומר קודם חצות לילה שום סליחות, ולא י”ג מדות בשום פנים לעולם ע”כ. וכן פסק מרן החיד”א בספר ברכי יוסף (סי’ תקפ”א סק”ב), ובספרו עבודת הקודש (קשר גודל, סי’ י”ט אות י”א). וכן פסק הגאון רבי חיים פלאג’י בספר כף החיים (סי’ ט”ז אות י”ג). וכ”כ בספר שלמי צבור (דף קמ”ט ע”ב). ובספר מטה אפרים (סי’ תקפ”א סעיף כ’). ובמשנה ברורה (סי’ תקס”ה ס”ק י”ב) ע”ש +בספר מקדש מלך על הזוהר פר’ ויקהל (דף קצ”ה ע”ב), הביא מ”ש הרב מהר”ם די לונזאנו, שזמן תיקון חצות מתחיל שעתיים לפני חצות לילה, והביא ראיה לכך ממ”ש בזוהר שם: משיריא תנינא אתמנא בארבע שעתי אחרנין, ולא אמרי שירתא בר תרי שעתי עד דאתפלג ליליא, ועאל קב”ה בגן עדן, ואילין אינון אבלי ציון דבכו על חורבן ביהמ”ק, ובשירותא דארבע שעתי אמצעיין פתחי ואמרי על נהרות בבל. וממ”ש לא אמרי שירתא בר תרי שעתי עד דאתפלג ליליא, מוכח שאומרים תיקון חצות בשתי שעות שקודם חצות לילה. וכמו שסיים הזוהר: ובשירותא דארבע שעתי אמצעיין פתחי ואמרי על נהרות בבל. אבל הרב מהר”י צמח הגיה בסוף לשון הזוהר הנ”ל: ובשירותא דתרי שעתי אמצעיין פתחי ואמרי על נהרות בבל, כלומר, בשתי שעות אחרונות של האשמורה השניה, וזהו מחצות לילה והלאה וע”ש. ולפי דברי המהר”ם די לונזאנו יש מקום לאמירת סליחות בשעתיים שקודם חצות לילה, כדין תיקון חצות. ובשלחן ערוך /א”ח/ (סי’ א סעיף ב): המשכים להתחנן לפני בוראו יכוין לשעות שמשתנות בהן המשמרות, שהם בשליש הלילה, ובסוף שני שלישי הלילה, ובסוף הלילה, שהתפלה שיתפלל באותן שעות על החורבן ועל הגלות רצויה. וכתב המג”א, בריקאנטי פר’ בראשית, כתב, וי”א שזמן בקשת רחמים הוא בסוף הלילה, ואני אכריע כי בחצות לילה ראוי לבקש רחמים על כנסת ישראל ועל בניה וכו’, ובסוף הלילה יבקש צרכיו בנפ”א ע”כ. ולפי תירוץ הא’ בגמרא (ברכות ג’ ע”א) שנתן סימן לאמצעית דאמצעיתא דהיינו חצות, משמע שעת רצון הוא. ולתירוץ השני לא משמע כן ע”כ. והגאון בעל תבואות שור (ריש ברכות) השיג על המג”א מהגמ’ ביבמות (ע”ב ע”א), ת”ר, כל אותם ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה רוח צפונית בחצי הלילה, שנאמר, ויהי בחצי הלילה וה’ הכה כל בכור, מאי תלמודא, הא קמ”ל דעת רצון מילתא היא. וע’ בפירש”י שם. אלמא דלכ”ע חצות לילה עת רצון הוא, שלא יתכן לומר שהתירוץ השני של הגמ’ חולק על הברייתא. וע’ בברכי יוסף (סי’ א’ סק”ו). ובצל”ח (ברכות ג’ ע”א). ובשו”ת ערוגת הבושם (חאו”ח סי’ א’). ועכ”פ דעת האר”י ז”ל והמקובלים תכריע, שזמן תיקון חצות מתחיל אך ורק משעת חצות לילה, שהוא עת רצון ותו לא מידי.
ואמנם המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל בליל יום הכפורים, לומר סליחות וי”ג מדות בתפלת ערבית, אכן באמת אין להביא ראיה מליל יום הכפורים לשאר לילות השנה, כי ביום הכפורים לילה כיום יאיר בהתעוררות הרחמים, (ואף השטן אין לו רשות להשטין ביום הכפורים, כמ”ש ביומא כ’ ע”א), משא”כ בשאר לילות. וכבר כתב כן בפירוש רבינו האר”י בשער הכוונות. וכ”כ בשו”ת הרמ”ז, ובמגן אברהם, ושאר אחרונים. ומבואר עוד בשו”ת הרמ”ז שם, שאף מי שנזדמן במקרה למקום שאומרים שם סליחות וי”ג מדות בתחילת הלילה, אל יצטרף עמהם באמירתם, ואפילו אם הוא מוכרח להשאר עמם במחיצתם, המשכיל בעת ההיא ידום, ולא יאמר עמהם סליחות וי”ג מדות כלל ע”ש. ומכאן תשובה למה שכתב הגאון ר’ משה פיינשטיין שליט”א, בשו”ת אגרות משה מהדורא תנינא (חאו”ח סי’ ק”ה), שאם אי אפשר לצבור לומר סליחות אחר חצות, יש להתיר להם דרך הוראת שעה לומר סליחות קודם חצות לילה, כי אין מקור לדברים אלו מהגמ’, רק מהאחרונים על פי ספרי הקבלה, ומסתבר שאין בזה ענין איסור, אלא שאין מועילים בכח י”ג מדות שיש הבטחה שאין שבים ריקם, אלא כסתם תפלה, ולכן כדי שלא יתבטלו מלומר סליחות לגמרי, טוב יותר לומר סליחות בתחילת הלילה ע”כ. אולם לפי המבואר בשו”ת הרמ”ז הנ”ל, שהאומר סליחות בתחילת הלילה הוא קרוב להיות מקצץ בנטיעות, בודאי שיותר נכון להשאר בשב ואל תעשה, ולהמנע מאמירת סליחות בכלל, מאשר לומר סליחות וי”ג מדות בתחילת הלילה. וכמ”ש כיוצא בזה הגאון רבי יוסף חיים בשו”ת רב פעלים ח”ב (חאו”ח סי’ ב’) ע”ש. [אלא שהיה מקום לומר שמאחר שבארצות הברית קודם חצות לילה שלהם, הוא אחר חצות לילה של ארץ ישראל, ומשעת נקודת חצות של ארץ ישראל מתעוררים הרחמים, יכולים לומר שם סליחות וי”ג מדות אף בתחילת הלילה. אולם בספר בכור שור (ריש ברכות) כתב, שאין חילוק בזה בין מדינה למדינה, לעולם נקודת חצות באמצע החשיכה שבמדינתו ע”ש. וכן העלה בשו”ת יהודה יעלה אסאד (חאו”ח סי’ ח’). ובשו”ת ערוגת הבושם (חאו”ח סי’ א’) ע”ש. אכן בספר מחשבות בעצה (בקונט’ פרפראות לחכמה סי’ ח’, ע”ד ע”ב) כתב, שנראה שהכל תלוי בנקודת חצות שבירושלים, ושמכאן עצה נכונה לנוהגים לומר סליחות וי”ג מדות באלול ובעשרת ימי תשובה קודם חצות לילה, בערי אירופה, שימתינו עכ”פ עד חצות לילה לפי אופק ירושלים ע”ש. והגאון מהר”י גרינואלד בשו”ת חסד יהושע תליתאה (סי’ י”ב) כתב מתחילה ללמד זכות ג”כ על הנוהגים לומר סליחות וי”ג מדות קודם חצות לילה, מפני שתחילת הלילה במדינתם הוא אחר חצות לילה של ארץ ישראל, ואז הוא עת רצון, והסליחות והתחנונים רצויים ומקובלים לכל הדעות. ושוב הדר תבריה לגזיזיה, וכתב שהאמת היא שזמן נקודת חצות נחשב בכל מקום לפי מקומו של האדם הנמצא בו וכמ”ש האחרונים עכת”ד].
ומכל מקום נראה שאם אי אפשר להם לומר סליחות באשמורת לפני תפלת שחרית, יכולים לומר סליחות לפני תפלת מנחה, ואף על פי שמבואר בזוהר (פרשת לך לך דף צ”ה ע”ב, ובפרשת חיי שרה דף קל”ב ע”ב, ובפרשת יתרו דף פ”ח ע”ב), שבשעת מנחה שולטת מדת הדין הקשה, וכל הדינים מתעוררים באותה שעה, מלבד ביום שבת שאדרבה בשעת מנחה מתעוררים מדות הרחמים. אף על פי כן נראה שמותר לומר סליחות וי”ג מדות לפני מנחה, שהרי מעשים בכל יום שאנו אומרים וידוי וי”ג מדות ונפילת אפים בתפלת המנחה, ואפילו לאחר שקיעה אנו אומרים י”ג מדות, ורק לאחר כעבור שלש עשרה דקות וחצי לאחר השקיעה, שאז הגיע זמן צאת הכוכבים, לדעת הגאונים, אין אנו אומרים י”ג מדות, וכן פסק הגאון רבי יוסף חיים בבן איש חי (פרשת כי תשא אות ח’). וכ”כ ביתר ביאור הרה”ג ר’ יעקב סופר בכף החיים (סי’ קלא אות כ”ז). ודבריו נכונים. ובעל כרחנו צריכים לומר, שעיקר שליטת הדינים אינו אלא בלילה ממש. [וע’ למרן החיד”א בספר כסא רחמים על אבות דר’ נתן (פרק ג’), בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידיך, אם נתת פרוטה לעני שחרית, ובא עני אחר ועמד לפניך ערבית, תן לו, כי אינך יודע וכו’. וכתב ע”ז, לפי מ”ש רבינו האר”י שאין לתת צדקה בלילה שהוא דין גמור, י”ל דערבית דקאמר הכא לאו דוקא אלא ר”ל מבעוד יום, וכמו שכתוב ולערב אל תנח ידיך, שמתפרש יפה מבעוד יום ע”ש. ועוד עיין בברכי יוסף (או”ח סי’ רל”ה סק”א, ויו”ד סי’ רמ”ז סק”ב), שהאר”י ז”ל היה נותן צדקה לגבאי בתפלת שחרית ובתפלת מנחה, ולא בתפלת ערבית. כי בערבית זמן דין גמור, ואינו זמן הראוי לתת צדקה ע”ש. ובשער הכוונות (נ”ב ע”א) מפורש הדבר יותר, שעיקר נתינת הצדקה בשחרית, אבל במנחה שהוא זמן הדינים, אינו כל כך מוכרח ענין נתינת הצדקה עתה כמו בשחרית, ומכל מקום היה נוהג האר”י ז”ל לתת צדקה במנחה, אבל בערבית שהוא זמן דינים קשים לא היה נותן צדקה. ע”ש. (וכתוב שם שהאר”י ז”ל היה מתפלל מנחה סמוך לשקיעת החמה). וע”ע להגאון ממונקאטש בספר דברי תורה (סי’ קי”ז). ובספר תורת חיים סופר (סוף סימן רל”ז) ואכמ”ל]. ולכן נראה שרשאים לומר סליחות לפני תפלת המנחה. וראה בשו”ת שואל ומשיב תנינא (ח”ב ס”ס סוף סימן נ”ח). ובספר בן יהוידע (ברכות ו’ ע”ב) וידידי הרה”ג ר’ שלמה מן ההר שליט”א העיר על כך, שאיך יתכן להקדים סליחות לפני תפלת מנחה, והרי קי”ל תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. והשבתי, שלכאורה באנו למ”ש התוס’ והראשונים (בברכות כ”ח ע”א) בענין קדימת מנחה למוסף. אולם בלא”ה י”ל שסליחות לגבי תפלת מנחה הו”ל כרשות לגבי מצוה, כיון שאין אמירתן אלא מנהג בעלמא, וממילא לא שייך בזה הכלל של תדיר קודם, וכמ”ש בפשיטות השאגת אריה (סי’ כ”ב). וכ”כ בשו”ת מהרי”ץ דושינסקי (סימן ל”ב). ואף על פי שעל מ”ש השאגת אריה שם, שאף במצוה דרבנן לגבי מצוה דאורייתא, כרשות לגבי מצוה דמי, ולא אמרינן תדיר קודם בכה”ג, רבים חולקים, וס”ל דבדאורייתא איכא נמי טעמא דמקודש. ע’ בפני יהושע ובצל”ח (ברכות נ”א ע”ב), ובמצפה איתן שם. ובדברי הגאון ר’ דובעריש מייזליש בחידושי הרד”ם (דף ע”ו ע”ב). ועוד עיין בשו”ת אמרי אש (חאו”ח סי’ נ”ג). ובשו”ת לחם שערים (סי’ כ”א) ואכמ”ל. מ”מ בענין רשות ומצוה י”ל כדברי השאגת אריה, ומינה לענין סליחות. וכן ראיתי אנשים מיראי ה’ וחושבי שמו שנוהגים לומר באלול סליחות לפני תפלת מנחה. ויש להם על מה שיסמוכו. אלא שהסליחות שנאמרות באשמורת הבוקר אין ערוך אליהם שאז היא עת רצון והתעוררות מדות הרחמים.