משיחת מלכי בית דוד על המעין

0
611

כשמושחין מלכי בית דוד אין מושחין אותן אלא על המעין. [הלכות מלכים א’ י”א] 

 
מקור דברי הרמב”ם כמוש”כ הכס”מ, הוא מסוגיא דהוריות דף יב. וכריתות דף ה:, ת”ר אין מושחין את המלכים אלא על המעין כדי שתימשך מלכותם שנאמר (מלכים א, א) ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם וכו’, והורדתם אותם אל גיחון, וס”ל להרמב”ם שאין זה אלא במלכי בית דוד דבעינן בהו שתימשך מלכותם, עיי”ש בכס”מ, ובס’ הר המורי’ לפ”א מהל’ כהמ”ק הקשה, מ”ט השמיט הרמב”ם את הדין הנוסף שהובא בגמ’ שם בהוריות, רמה קרני וכו’, רמה קרני ולא רמה פכי, דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן, הרי ענין נוסף שתימשך המלכות ע”י משיחה בקרן, ומ”ט לא הביאו הרמב”ם כשם שהביא משיחה במעיין מהאי טעמא דתימשך מלכותו, ועיי”ש שכ’ דאף שלא הובא בגמ’ דדינא הוא אלא לגבי מעיין, ואילו לענין קרן, דוד ושלמה שנמשחו בקרן וכו’ ומשמע דלאו דינא הוא אלא מציאות שהיתה, אכן בירושלמי פ”ג דהוריות ופ”ד דשקלים וכ”ה בתוספתא סופ”ד דסנהדרין איתא אין מושחין מלכים אלא מן הקרן, שאול ויהוא וכו’, הרי דדינא קתני ושוב יקשה מ”ט השמיטו הרמב”ם, עיי”ש הניח בצ”ע.
ונראה ליישב, שהי’ לו לרמב”ם מקור מהבבלי שאינו דין, והוא מסוגיית הגמ’ במגילה דף יד. דמייתי מקור שחנה משבע נביאות היתה, מקרא דרמה קרני וכו’, רמה קרניולא רמה פכי, דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן, ופירש”י זו היא נבואה שנתנבאית על שאול ויהוא שלא תימשך מלכותן, במשיחת דוד ושלמה כתיב קרן השמן, ובמשיחת שאול ויהוא כתיב פך, עכ”ל, ואי דינא הוא, ומשיחת הקרן גורמת שתמשך המלכות, מה ענין נבואה לכאן, ולא אמרה אלא דין משיחה בקרן, ובע”כ שאין הקרן סיבה לזה ובמילא בע”כ שאינו דין, אלא כך סיבב מסבב הסיבות שאלו תימשך מלכותן ואלו לא תימשך מלכותן, ופך וקרן רק שם המשיחה הוא, אלא שבנוסח זה היתה נבואת חנה על אלו שתימשך מלכותן, ובמקום שמותם של דוד ושלמה ציינתם חנה כאלו שנמשחו בקרן, ועל אלו שלא נמשחו בקרן שהם שאול ויהוא נאמר בנבואת חנה שלא יהא בהם רמה קרני, והיינו שלא תימשך מלכותן, וא”כ מוכח שאינו דין כלל, ומש”ה השמיטו הרמב”ם.
ועיין חסדי דוד בתוספתא שם, שהקשה מ”ט לא נמשח שאול בקרן כדי שתימשך מלכותו, דאי ע”ש העתיד לא נמשח כך, לא יימשך כלל עיי”ש (ואינו מובן מ”ט לא יימשח כלל והרי עד שבא דוד מלך גמור הי’ ולמלכות זו דינא הוא שצריכה משיחה), אכן להנ”ל הרי אין זה כלל דין ומש”ה לא נמשח שאול אע”פ שבשעת משיחתו הי’ במצב של תימשך מלכותו כמבואר בשמואל א’ פי”ג י”ג כי עתה הכין ה’ את ממלכתך עד עולם, עיי”ש, שהרי ליתא כלל להאי דינא.
ובאופן אחר י”ל טעם השמטת הרמב”ם, דענין פח וקרן ביאר בעיון יעקב במגילה שם שהוא ענין סימנא מלתא, כתיב במשוך הקרן בהושע ו’, ומשא”כ הפך נשבר, וע”ד קרני ראם קרניו בהם עמים ינגח ותרום קרן, עכ”ד, ועי’ ג”כ בערל”נ כריתות שם שכ’ כעי”ז בסימן של פר וקרן, עיי”ש, ובאמת בגמ’ כריתות והוריות שם מייתי ענין פך ושמן בהדי הא דסימנא מילתא שמשו”ז לעולם יהי’ אדם רגיל למיכל בריש שתא קרא רוביא כרתי וסילקי ותמרי, עיי”ש, אכן בענין מעיין ביאר במהר”ל בחידושי אגדות להוריות שם, שמשיחה על המעיין אינו ענין סימן אלא הרבה דברים תלוים במקום, כי הכל כאשר המקבל מוכן, ולפיכך כאשר מוכן המקום שיקבל המקבל אז מקבל הדבר הטוב, ולפיכך אין מושחין המלכים אלא על המעיין שזה המקום מוכן לקבל המשך, שהרי המים מושכין וכן תמשך מלכותו, עיי”ש ובמש”כ המהר”ל בזה בבאר הגולה באר השני, ונמצא אינו ענין סגולי של סימנא מילתא, אלא מציאות ממש כמוש”כ המהר”ל, ומש”ה הרמב”ם כמו שלא הביאו אידך סימנא מילתא שהובאו בסוגיא שם לגבי אכילה בריש שתא, וכידוע דרכו שלא להביא ענינים אלו, השמיט ג”כ ענין משיחה בקרן, ומשא”כ משיחה על גבי מעיין שהוא יותר מענין סגולי וכנ”ל בשם המהר”ל שפיר הביאו הרמב”ם להלכה.
אכן בעיקר מש”כ תלוי במש”כ הרמ”ה בהוריות שם והובא שם בס’ שער יוסף, דהא דאמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא וכו’, אזיל על המבואר שם לעיל מינא ענין משיחת מלכים ע”ג מעיין, אמנם בס’ באר שבע שם כ’ דאזיל על הא דאמר שם רב אמי בגמ’ לעיל מינא בענין שרגא בריש שתא, עיי”ש, ובשער יוסף שם כ’ דבע”כ כמוש”כ הרמ”ה, דאל”כ מ”ט תלה אביי דבריו בדברי רב אמי ולא בדברי התנא בברייתא הנ”ל לגבי משיחה ע”ג מעיין, עיי”ש, ולמש”כ הרי ענין ע”ג מעיין אינו ענין לסימנא מילתא וכנ”ל בשם המהר”ל, ומש”ה בע”כ כמוש”כ הבאר שבע דאזיל אביי על דברי רב אמי, אכן לדעת הרמ”ה הרי מבואר שגם ע”ג מעיין הוא בגדר סימנא מילתא, ושוב יק’ מ”ש ממשיחה בקרן, ובע”כ למש”כ דעת הרמב”ם היא כמוש”כ הבאר שבע.
ובאופן אחר י”ל השמטת הרמב”ם, דהנה בהא דאמרינן משיחה ע”ג מעיין כדי שתימשך מלכותו, הק’ מהרש”א בהוריות שם דמ”ש במשיחת כה”ג שלא אמרינן בי’ משיחה ע”ג מעיין שתימשך כהונתו, ועיי”ש שכ’ דמ”ש תימשך מלכותו לא על עצמו שיהי’ מלך להרבה זמן, אלא על המלכות שתימשך אצל בניו ובני בניו, וכה”ג בן כה”ג בלא”ה טעון משיחה ואינה משיחה אלא על עצמו, ואין כאן ענין של אשוויי לדורות, ומשא”כ מלך בן מלך אין טעון משיחה, והמשיחה שמיירי בה הגמ’ הוא מפני המחלוקת, וע”ז אמרינן שתימשך מלכותו ולא תהא מחלוקת על בניו ולא יוצרכו למשיחה, עיי”ש במהרש”א אכן בעיון יעקב בהוריות שם מבואר בדבריו שתימשך מלכותו היינו על המלך עצמו שימלוך הרבה, עיי”ש, ועיין בס’ הר המוריה לפ”א מהל’ כלי המקדש, ובערל”נ בכריתות שם שהק’ מיהוא שלא נמשך ע”ג המעיין ומ”ט לא תימשך מלכותו גם אצלו, והיא ק’ הכס”מ כאן ועיי”ש שכ’ שבמלכי ישראל אין ענין זה, והנה לפימש”כ המהרש”א שהוא ענין של קבע למשפחתו א”ש וי”ל שאינו במלכי ישראל שאינם אלא ארעי, אמנם לפימש”כ בעיון יעקב באמת יק’ דלענין שהוא עצמו ימלוך מ”ש בזה ממלכי בית דוד, וי”ל, ובלא”ה למשנ”ת לעיל בה”ט לא היתה אצל יהוא משיחה מדין משיחה אלא מעשה בעלמא, ומש”ה ל”ש בזה ענין זה, אבל אכתי צ”ע ממשיחת שאול שלא נמשח ע”ג מעיין, ועיי”ש באחרונים הנ”ל מש”כ בזה, ועיי”ש שהקשו ג”כ ממשיחת יהואחז שלא מצינו שהיתה ע”ג מעיין וכן משיחת יואש, ולמשנ”ת לעיל בה”י מלכי יהודא שאחרי שלמה לא היתה מלכות על כל ישראל אלא מלכות מצד קבלה בלבד, עיי”ש, ובזה אין זו מלכות קבועה, ודמי למש”כ הכס”מ לגבי מלכי ישראל ששוב אין בזה לכתחילה דין משיחה עד עולם כיון שהמלכות אינה לעולם, אכן למש”כ בע”י הנ”ל בלא”ה לא א”ש, וי”ל.
אמנם נראה דאף דכ’ כן בע”י נראה שכל זה אינו אלא לענין מעיין, אבל ענין פך וקרן נראה ברור דלכו”ע הכונה היא ביחס לבני בניו, שהרי להדיא בגמ’ שם שיהוא לא נמשכה מלכותו משום שנמשח בפך, והנה יהוא עצמו הא נמשכה מלכותו אלא שלא היתה לבני בניו, ובע”כ בקרן לכו”ע הכונה של נמשחה מלכותו הוא ביחס לבני בניו, ולמשנ”ת לעיל ליכא ענין זה אלא בשלמה שמלך על כל ישראל והוא מלכות קבע שיש בה ענין זה שתימשך לעולם, וכשנחלקה המלוכה שוב אין ענין זה ואין זה נפק”מ למעשה, ומשא”כ ע”ג מעיין שהוא לענין המלך עצמו שפיר הוא דין בכל משיחה שהיא, ואפי’ תהא מחמת המחלוקת, ומש”ה הביא הרמב”ם דין זה שיש בו נפק”מ למעשה.
ובאופן אחר י”ל השמטת הרמב”ם, עפ”י דעת הרמב”ם בהי”ב דדין משיחה במלכי בית דוד להסיר המחלוקת, אינו שבכה”ג ליכא ירושה והמשיחה הוא דמשווי לי’ למלך, אלא שהוא מעשה גרידא להסיר המחלוקת אע”פ שהוא מלך גם ללא המשיחה, עיי”ש וית’ אי”ה להלן במקומו שם, וא”כ כל עיקר שם המשיחה הוא מעשה של להסיר המחלוקת, וכל שמונח להסיר המחלוקת במעשה המשיחה הוא בגוף דין המשיחה, ומש”ה ע”ג מעיין למש”כ מהרש”א שהוא ענין של הוא ובניו, הרי הוא קביעה יותר מחוזקת שהמלכות שלו היא, עד מצב של הוא ובניו, ובמילא מעשה המשיחה ע”ג המעיין שהוא מעשה של הוא ובניו הוי יותר מעשה של להסיר המחלוקת ודין הוא לעשותו באופן זה, אחרי שכל עיקר מעשה המשיחה להכי הוא, ומשא”כ קרן שאינו בגוף הקרן שתימשך מלכותו, כמעיין שהוא מציאות של מים נמשכין והולכים ועצם המעשה ע”ג המעיין הוא מעשה הנראה לעינים של אשוויי מלך שתימשך מלכותו, ויש במעשה כנ”ל ענין יותר של להסיר המחלוקת, ומשא”כ בקרן שהמעשה עצמו אינו מוכיח משיחה של הוא ובניו, ובמילא אין בו תוספת בלהסיר המחלוקת, במילא א”א שיהא זה מגוף דין המשיחה אלא הוא ענין בעלמא, והרמב”ם לא הביא אלא מה שהוא דין ממש ולא מעשה שיש בו ענין ואינו דין ממש, ומש”ה שפיר הביא דין ע”ג מעיין והשמיט דין משיחה בקרן.
ובהכי א”ש היטב ק’ מהרש”א הנ”ל ממשיחת כה”ג שלא נאמר בו דין ע”ג מעיין ומ”ש, וכן ק’ הר המורי’ בהל’ כהמ”ק הנ”ל ממשיחת שאול ודוד עצמו שלא היתה ע”ג מעיין, עיי”ש, ולהנ”ל ע”ג מעיין דינא הוא בגוף המעשה של משיחה, וכן מוכח ממה שכתב הרמב”ם דין זה גם בהל’ כהמ”ק בפ”א הי”א, והתם בדיני משיחה איירי ולא בהל’ מלכים איך לעשות שתימשך מלכותם, ובע”כ כנ”ל שכיון שכל עיקר המשיחה היא להסיר המחלוקת, כל שיש מעשה שיוסיף לענין זה הוא מגוף דין המשיחה, ובדוד ושאול שלא היתה המשיחה להסיר המחלוקת אלא לאשוויי מלך, בזה אין תוספת בגוף דין המשיחה במה שהיא משיחה ע”ג מעיין, ומש”ה לא הי’ דין זה אצל דוד ושאול, ואם שיקשה סו”ס מצד הענין שבזה יימשחו ע”ג מעיין כדי שתימשך מלכותם, כמשיחה בקרן שכנ”ל ג”כ לאו דינא הוא ומ”מ נמשח דוד בקרן, הרי זה בלא”ה קשה על שאול מ”ט לא נמשח בקרן, וכנ”ל מדברי החסדי דוד ועוד, וכן מכה”ג שסו”ס מ”ט לא יימשח כדי שיהיו גם בניו כהנים גדולים, ובע”כ משום ענין בעלמא לא עשו כל הנ”ל ומש”ה גם לא נמשחו ע”ג מעיין, ובפרט דלמש”כ י”ל דע”ג מעיין אין בו כלל ענין אמיתי כמשיחה בקרן שע”ז אמרו בגמ’ שעי”ז נמשכה מלכותן, וכל עצמו הוא רק להורות כנ”ל שהוא נמשח כמעיין שתימשך מלכותו, ועי”ז מתקיים יותר הענין של להסיר המחלוקת, ובמילא שכל שאין המשיחה מטעם זה אין כלל ענין להמשח ע”ג מעיין, ומש”ה לא נמשחו ע”ג מעיין אלא שלמה ושאר מלכי בית דוד אחריו שכל משיחתם היא רק כדי להסיר המחלוקת. 
 
[באר מרים]